לדלג מעל אשליית האושר 

כולנו רוצים להיות מאושרים.

זה לא שאושר מוכר כל-כך טוב, אלו אנחנו, שמוכנים לקנות כל מה שמציע לנו אפילו שבריר ממנו.

ואז, הרבה פעמים, אנחנו מגלים שזה  לא מספיק.

כלומר, קיבלנו את מה שרצינו. אבל הוא נגמר. היינו מאושרים.  מאושרים לרגע, ליום, לשבוע ! וזהו.

ואז אנחנו נופלים למקום לגמרי אחר, למקום נמוך, מאכזב, לפעמים אפילו מייאש.

עד האושר הבא. שיבוא. או שלא.

או עד שנבין שמשהו חסר, משהו שישלים עבורנו את החסר, משהו שימלא את הפערים שבין האושר.

אני יודעת שאותו משהו הוא- אופטימיות.

כי אושר הוא רגש, רגש שגורם לנו לאופוריה, מזרים אדרנלין בגופנו ותחושת ריחוף וניתוק וכייף גדול. וככזה אנחנו לא בנויים ולא מסוגלים שיישאר זמן רב. הוא גוזל המון משאבים וסופו להסתיים, להיגמר.

האופטימיות לעומתו היא תכונה, שמוגדרת כחוזקה שניתן לאמן, לתרגל ולחזק אותה.

האופטימיות בונה לנו משאבים בהם נוכל להשתמש ברגעים טובים וברגעי משבר.

נכון, האופטימיות מאפשרת לנו לבחון כל מצב ולמצוא בו את הצדדים הטובים עבורנו.

האופטימיות מנוגדת לתחושה הרווחת, ויוצאת מתוך הנחה ש יצר לב האדם טוב מנעוריו .

בזכות האופטימיות אנחנו יכולים למצות את מלוא ההזדמנויות שמציע לנו העולם ומציעים לנו החיים אליהם נולדנו.

לאדם האופטימי יש יותר תחושות חיוביות, בהגדרה וב'נפח הרגשות היומי', וקל לו יותר להפגין אותם כלפי חוץ וכלפי פנים, בזכות הרשות האלו האופטימי מרחיב ומנצל טוב יותר את יכולות האינטלקטואליות, הפיזיות והחברתיות שלו.

אנחנו נדרשים לחשיבה אופטימית כשאנחנו רוצים לתכנן לעצמנו עתיד שנהנה ממנו.

אנחנו חייבים חשיבה אופטימית בכל בוקר כשאנחנו מחליטים לקום מהמיטה ולהתחיל את היום, ומול ובתוך היום-יום שמסביבנו, רעש הרחוב, הסכנות שבדרך, ומהדורות החדשות.

אנחנו משתמשים בחשיבה הפסימית לעצור אותנו מלפרוץ אל החיים או אל הכביש(!), מבלי לקחת בחשבון שיתכן ומשהו איננו בדיוק כמו שתיכננו. החשיבה הפסימית, אשר לוקחת בחשבון סכנות, איומים וכישלון מאזנת אותנו, אך עבור רובנו ההתמקדות בה משמשת כמעצור וכחסם בפני ניצול האפשרויות הגלומות בהזדמנות שניתנה לנו כשנולדנו.

לכן, תרגלו את האופטימיות, החשיבה שהעולם נועד כדי שנצליח בו, והחיים כדי שנהנה מהם.

מלאו את כוס החיים שלכם בדברים שטובים לכם, והמעיטו בחשיבות ובמקום שאתם נותנים לדברים הטובים פחות.

תרגלו את ה'סגנון ההסברי האופטימי' כפי שניסח אותו פרופסור מרטין סליגמן בספרו 'אושר אמיתי', בו הוא בעצם מסביר את עקרונות החשיב האופטימית, אך יתכן שזו המילה 'אושר', שסייעה לספר להימכר היטב. מרטין סליגמן הוא מהמובילים בתחום חדש יחסית שנקרא פסיכולוגי חיובית.

פסיכולוגיה שמחפשת את חוזקותיו של האדם כדי לעזור לו, במקום למצוא את הפתולוגיות והבעיות שמעכבות אותו, כמו שנוהגת הפסיכולוגיה, בעיקר מאז ימיו של פרויד.

ה"סגנון ההסברי האופטימי", מתאר איך אנחנו מסבירים לעצמנו ארועים בחיינו.

אופטימיים ופסימיים נבדלים בסגנון, בדרך בה הם מסבירים לעצמם ארועים.

במקרה של ארוע שלילי: האופטימי ימצא את הסיבות לארוע חיצוניות וזמניות, בעוד הפסימי ימצא אותן קבועות ופנימיות.

במקרה של ארוע חיובי: האופטימי ימצא לו סיבות קבועות ופנימיות, והפסימי סיבות פנימיות וקבועות.

הסבר: הפסימי מוצא את הדברים השליליים מתמשכים ותלויים בו. לוקח אותם אישית.

ואת הדברים החיוביים שקורים לו- מעביר למישהו אחר, הם לא בזכותו, והם חד פעמיים או מזדמנים.

עבור האופטימי החיוביים מתמשכים וקורים בזכותו.

והוא עובר את ימיו ביתר חיוך, סיפוק ובריאות.